כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין אי ציות לאור אדום ברמזור ונהיגה בקלות ראש תוך גרם חבלה, עבירות על תקנה 22(א) לתקנות התעבורה,תשכ"א-1961 ועל סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 בקשר עם סעיף 38(2) לפקודה.
לפי עובדות כתב האישום ביום 4.7.06 שעה 16:30, נהג הנאשם באוטובוס ברחוב שבעת הכוכבים בהרצליה מכיוון מזרח למערב והתקרב לצומת עם כביש 20. הצומת הנ"ל מרומזר ואותה שעה פעלה מערכת הרמזורים כסדרה. הנהג המעורב יונתן פורמן (להלן: "
הנהג המעורב") נהג ברכב מסוג פורד (להלן: "
הרכב") במחלף היציאה מכביש 20 מכיוון צפון לדרום ובהגיעו לצומת פנה ימינה (מערבה) בחסות האור הירוק שדלק בכיוון נסיעתו. לפי הנטען, הנאשם נהג בקלות ראש בכך שנכנס לצומת מבלי לציית לאור האדום שדלק ברמזור בכיוון נסיעתו, לא הבחין מבעוד מועד ברכב , ושני כלי הרכב התנגשו. כתוצאה מהתאונה נחבלו הנהג המעורב ונוסעת ברכבו ונגרמו נזקים לאוטובוס ולרכב.
במועד ההקראה (אשר לא נערכה בפניי) כפר הנאשם באחריותו לתאונה וטען כי היא נגרמה באחריות הנהג המעורב, אך לא כפר בטענה כי נכנס לצומת באור אדום.
מטעם התביעה העידו בפניי הנהג המעורב, ליהיא מיכלין- חברתו של הנהג המעורב במועד התאונה ורני וייס שהינו עד ניטראלי. מטעם ההגנה העיד הנאשם עצמו.
לאחר שששקלתי את כלל הראיות שהובאו בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי התביעה עמדה בנטל המוטל עליה לצורך הרשעתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו.
גרסתו של הנאשם בעת מסירת עדותו הייתה כי בעת האירוע האוטובוס היה ריק, הוא נסע בנתיב החמישי השמאלי ביותר במהירות של 40 קמ"ש. בעת שהיה במרחק של 30 מטרים מהרמזור בכיוון נסיעתו התחלף האור מאדום לירוק ולכן המשיך בנסיעה שוטפת לתוך הצומת. לטענתו לא היו כלי רכב נוספים בכיוון נסיעתו אלא הוא נסע לבדו. בעת שהגיע לצומת יצא לפתע רכב פרטי מכביש 20, עבר ארבע נתיבים ופגע בחלק האחורי של האוטובוס. התאונה ,לגרסתו, ארעה בעת שהאוטובוס כבר חלף את הצומת מרחק של 30-40 מטרים.
נציין כי הנאשם מסר את הודעתו במשטרה כחודש וחצי לאחר התאונה כך שזו אינה גרסא ספונטאנית שנמסרה מיד לאחר התאונה. נדגיש כי לא הוגשה כל ראיה אובקטיבית כי האוטובוס נפגע בחלקו האחורי, איש מהעדים לא אימת טענה זו וכל כולה נשענת על אימרתו של הנאשם. זאת ועוד, לא נטען כי התגלה קושי להמציא חוות דעת או אישור מהחברה בה הועסק הנאשם בנוגע למיקום הנזקים שנגרמו לאוטובוס.
אם נעיין בתוכנית הרמזורים נמצא כי האור הירוק בכל אחד מכיווני הנסיעה דולק למשך זמן ממושך של חמישים שניות לפחות. עם סיום האור הירוק, דולק אור צהוב למשך שלוש שניות שעם סיומן מתחלף לאדום. האור אדום דולק במשותף בשני הרמזורים למשך 2-3 שניות שעם סיומן מתחלף האור ברמזור הנגדי לצהוב ואחר כך לירוק.
הנאשם לא טען כי הוא היה האחרון שעבר את הרמזור בכיוון נסיעתו, טענה שהייתה אולי יכולה להתיישב עם טענתו כי בשעה שהוא כבר חלף את הצומת, הרכב המעורב יצא לנסיעה ופגע בו מאחור. היפוכו של דבר, הנאשם העיד בפה מלא כי היה הרכב הראשון בכיוון נסיעתו וכי בעת שהתקרב לרמזור בכיוון נסיעתו האור התחלף מאדום לירוק,לפיכך הוא המשיך בנסיעה רציפה לתוך הצומת.
משמע, לפי גרסת הנאשם, הנהג המעורב נכנס לצומת באור אדום מלא, סטה ארבע נתיבים ופגע באוטובוס מאחור.
לא האמנתי לטענתו זו של הנאשם. אני מקבלת את טענת התביעה כי הנהג המעורב עמד בצומת באור אדום. בעת שהאור ברמזור בכיוון נסיעתו התחלף לירוק הוא ורכבים אחרים שנסעו באותו כיוון החלו בנסיעה ופנו ימינה, כשאז הגיע האטובוס ופגע ברכב.
העד הניטראלי, רני וייס, העיד כך:
"מה שאני זוכר בוודאות היום היא כי התנועה מצד שמאל פסקה ואז היה אור ירוק ברמזור שלי והרכבים התחילו לצאת לכיוון ימין, ואז הבחנתי כמדומני בנתיב הכי שמאלי ממזרח למערב הגיע אוטובוס ועבר את הצומת.שמתי לב לזה כי הבנתי שבטח תהיה פה תאונה בגלל שכל הרכבים ממזרח למערב עמדו למעט האוטובוס.הנסיעה של האוטובוס נראתה מהירה אבל אני לא יכול להגיד באיזה מהירות הוא נסע".
בהמשך הוסיף העד הניטראלי כי אין לו היכרות עם מי מהמעורבים וכי לאחר התאונה הוא ניגש מיוזמתו ומסר את פרטיו לנהג המעורב. הוא הסביר כי נהג ברכב השלישי שעמד בנתיב הימיני עקב רמזור אדום, אך בעת התאונה הגיע עד לקו העצירה היות ושני הרכבים שעמדו לפניו כבר נכנסו לצומת.
מצאתי כי נכון יהיה לסמוך על עיקרי עדותו של העד הניטראלי, אשר שוכנעתי כי העיד ללא כל אינטרס אישי. העד הניטראלי טען בעדותו אך גם בהודעתו במשטרה, כי כל הרכבים בכיוון הנסיעה של האוטובוס עצרו והאוטובוס היה היחיד שנכנס לצומת. הנאשם אישר במשתמע כי הוא לבדו נכנס לצומת, משטען בהודעתו כי בכיוון נסיעתו לא נסעו אותה עת רכבים אחרים (טענה תמוהה כשלעצמה, בהתחשב בכך שהתאונה ארעה בשעה 16:30 ברחוב שבעת הכוכבים). כזכור, בעדותו שינה הנאשם את גרסתו ולא טען עוד כי האוטובוס היה היחידי שנסע באותו כיוון נסיעה, אלא טען כי הוא היה הראשון שנכנס לצומת.
לא ניתן לקבל את טענת הנאשם כי האוטובוס היה הראשון שנסע בעת שהרמזור דלק ירוק. כזכור, הנאשם העיד כי נסע במהירות איטית בנתיב החמישי, כשהנהג המעורב סטה ארבע נתיבים ופגע בו מאחור.אם אמנם כך, כיצד זה שהרכב סטה ארבע נתיבים ולא נפגע על ידי רכבים אחרים שנסעו בכיוון נסיעת הנאשם.
ליהיא מיכלין, הייתה חברתו של הנהג המעורב במועד האירוע, אך העידה בפניי כשלוש שנים לאחר האירוע. התרשמתי כי עדותה הייתה מאוזנת ואמיתית, ואני מאמצת את גרסתה. וכך העידה:
"היה אור אדום. לידינו בנתיב הימני עמד עוד רכב , כשהאור התחלף לירוק הרכב שעמד לידינו החל לנסוע ואנו מעט אחריו, כשפנינו ימינה ברמזור ואז האוטובוס נכנס בנו בצד הימני של הנהג... אנחנו היינו בנתיב האמצעי, ועמד רכב מימין לנו והוא החל בנסיעה ראשון, ואנו אחריו. אנו פנינו ימינה , ואז הגיע האוטובוס ונכנס בנו והעיף את הרכב שלנו לשוליים."
ליהיא העידה בחקירתה הנגדית כי התאונה הייתה באמצע הכביש ולא אישרה את הטענה כי האוטובוס נסע בנתיב החמישי. היא הוסיפה כי עיקר הפגיעה ברכב הייתה בצדו הקדמי שמאלי אך היו שפשופים גם בחלקו האחורי,היות והרכב היה בזווית ועמד להתיישר לתוך נתיב הנסיעה ברחוב שבעת הכוכבים לכיוון מערב.
שלושת עדי התביעה העידו בפניי במועדים שונים, ושלושתם סימנו על התרשים ת/2 את מיקום התאונה באמצע הכביש באותו אזור. מיקום התאונה עליו הצביעו עדי התביעה תואם את האמור בהודעה במשטרה שמסר העד הניטראלי כי הנהג המעורב נסע 12-15 מטרים מקו העצירה עד שנפגע על ידי האוטובוס. המיקום שסומן כאמור מלמד כי הרכב עמד להתיישר ולכן נפגע בחלקו השמאלי,היינו שפשופים בחלקו האחורי ומכה בצדו הקדמי.